חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975, המכונה "הפלת"ד", הוא עוד דוגמא לחקיקה ישראלית סוציאלית. תיירים המגיעים לישראל, מתפלאים על כך, שבכל סיטואציה שהיא, שבה נהג יפגע בהולך רגל, הוא יהיה חייב לשלם להולך הרגל פיצויים, בגין הנזק שגרם לו, גם אם הולך הרגל חצה את הכביש באור אדום, או התפרץ לכביש.
ואולם, זה המצב החוקי במדינתנו – ברגע שעלית על הכביש, ברגע שסובבת את המפתחות והנעת את הרכב – אתה אחראי על כל מה שקורה עם הרכב הזה, וזה בכלל לא משנה מה יקרה, ומי אשם – אתה אחראי, ואתה אמור להיות מוכן, כי אתה תחויב במיליונים, אם עשית אדם אחר נכה, גם אם הוא זה שהתפרץ לכביש, וגם אם אתה נהגת במהירות המותרת, אז כדאי מאוד מאוד שיהיה לך ביטוח חובה בתוקף, ברגע שעלית על הכביש, כי במדינת ישראל, בתאונות דרכים, האחריות היא מוחלטת.
אם אין לך ביטוח חובה בתוקף, אזי שאת הולך הרגל תפצה קרנית (פרק ג' לחוק הפלת"ד), אך לאחר שקרנית תפצה את הולך הרגל, היא תתבע אותך בתביעת שיפוי, כי מי שנוהג ללא ביטוח, נתפס כרשלן, גם אם הנהיגה עצמה באותו מקרה לא הייתה רשלנית, קרנית עדיין תזכה בתביעת השיפוי וזאת קרוב לוודאי, ע"פ הערכתי המקצועית.
ומלבד זאת, בישראל לנהוג ברכב ללא שיש עליו ביטוח חובה – זו עבירה פלילית, ראה לעניין זה סעיף 47 לפקודת ביטוח רכב מנועי [נוסח חדש], תש"ל-1970.
בנוסף לכך, אדם שנהג ברכבו הפרטי, ללא שיש לו ביטוח, או נהג שנהג ברכבו של אדם אחר, והוא ידע כי אין ביטוח על הרכב, הרי שנהגים כאלה לא יהיו זכאים לפיצוי מקרנית, אם ייפגעו בתאונה (סעיפים 7(5) ו-7(6) לחוק הפלת"ד וכן סעיף 7א).
לעומת זאת, אם אותם נהגים שנוהגים בלי ביטוח ייהרגו בתאונה, אזי שהתלויים בהם (האישה והילדים שהותירו אחריהם) – כן יהיו זכאים לפיצויים מקרנית (סעיף 7ב לחוק הפלת"ד).
נהג שנסע בלי ביטוח ונותר נכה מהתאונה, נשאר בחיים, ונותר בכיסא גלגלים – אדם כזה לא היה זכאי לפיצוי מקרנית, ואולם אם הוא נהרג, אזי שהתלויים בו – כן יהיו זכאים, ולכן, אם אתם נוהגים בלי ביטוח (או בלי רישיון נהיגה או בלי רישיון רכב) – עדיף לכם להיהרג.
אני אומר זאת ברצינות, לא בסרקזם, אם כי בציניות. באמת, ככה לפחות הילדים שלכם יקבלו כספי פיצויים מקרנית. לעומת זאת, אם תישארו בחיים, אתם תהיו עליהם לנטל, ואף אחד לא ישלם לכם פיצויים על זה שאתם נכים (חוץ מנכות כללית של הביטוח הלאומי, שזה גרושים, וגם שם, התמלוגים מתחילים רק החל מ-60% נכות).
מה המסקנה? נכון, לא עולים על ההגה אם אין לנו ביטוח חובה, רישיון רכב ורישיון נהיגה בתוקף.
עדיף לעשות גם ביטוח צד ג' לנזקי רכב. אם למשל תתנגשו באיזה רכב יקר וחדש, ולא יהיה לכם ביטוח נזקי רכב, ואם במשפט על נזקי רכב, נהג הרכב או חברת הביטוח מטעמו, יוכיחו שאתם אלו שהתנגשתם בו (בתביעות פחחות האחריות היא רגילה, ולא מוחלטת כמו בתביעות פלת"ד) – אתם עלולים להפוך לפושטי רגל. גם זה סיכון. אבל לא עולים על הכביש בלי ביטוח חובה (ביטוח תביעות נזקי גוף), חוץ מזה שזאת גם עבירה. קצת על אחריות בנזיקין על רגל אחת. המדרג הוא כזה (מהקל אל החמור):
- אחריות רגילה – התובע צריך להראות, כי הנתבע גרם לו לנזק ברמה של מאזן ההסתברויות (על התובע להוכיח את תביעתו לפחות "ברמה של 51%").
- אחריות מוגברת – הנתבע הוא זה שצריך לעמוד במאזן ההסתברויות, והנתבע הוא זה שצריך להוכיח לפחות "ברמה של 51%", כי הוא לא התרשל וכי אינו אחראי לנזק, ראה לעניין זה סעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] – "חובת הראיה ברשלנות כשהדבר מעיד על עצמו", או הכלל העתיק המכונה בלטינית res ipsa loquitur – הדבר מעיד על עצמו. מדובר על מצבים שבהם הנזק אירע בנכס של הנתבע. למשל, אדם שהתחלק על רצפה רטובה בסופר מרקט. הסופר מרקט צריך להוכיח כי הוא לא התרשל (שהמנקה שמה שלט אזהרה 'זהירות רצפה רטובה', למשל, והאדם בכל זאת לא נזהר והתחלק).
- אחריות חמורה – רשלנות רפואית, למשל.
- אחריות מוחלטת – רק בתאונות דרכים, בתביעות נזקי גוף לפי חוק הפלת"ד.
