מה אפשר לעשות לו? עיקול מיטלטלין הינו כלי שנחשב מזמן כבר ללא אפקטיבי, יש מחסן אחד שנשאר באשדוד כמדומני, שעדיין מאחסן חפצי מיטלטלין של חייבים בהוצאה לפועל, שמוצעים אחר כך למכירה פומבית. לשלוח אותו למעצר?

מאז הלכת צמח ותיקוני החקיקה של מרב מיכאלי שבאו בעקבותיה, הדבר אפשרי רק בתיקי מזונות. אי אפשר לשלוח את החייב למעצר היום לפי חוק ההוצאה לפועל.

לשלוח את החייב למאסר? הדבר אפשרי רק כלפי חייבים שהגבייה נגדם נעשית רק ע"פ פקודת המסים (גביה), וגם אז, רק אם בית המשפט קבע ברירת מאסר בפסה"ד, למשל פס"ד שמחייב את הנידון לשלם קנס בגין עבירות בנייה, וקובע פסה"ד כי אם לא ישלם החייב הנידון את הקנס, ירצה מאסר. ואולם, נושים רגילים, אינם יכולים לגבות את חובם לפי פקודת המסים (גביה). רק גופים ציבוריים, כגון עיריות וכדומה יכולים לגבות על-פיה.

אז מה נשאר לזוכים הרגילים? לאותם אנשים, שאיזשהו נוכל גנב מהם כסף, או שגרם להם לנזק פיזי, לנכות פיזית, למשל אדם שתקף אדם אחר והותיר אותו בכיסא גלגלים, אני מדבר על המקרים הקשים, ולא על המקרים הרגילים של שיק שחזר, או דמי שכירות שלא שולמו, והנושה/זוכה פותח תיק בהוצל"פ.  

אלא אני באמת מתכוון לאותם אנשים, אנשים רגילים לחלוטין שלא עשו שום דבר רע לאף אחד, אזרחים מן השורה, ואיזשהו נוכל או ביריון (בין אם ריצה מאסר בגין מעשיו ובין אם לא) שפשוט לא מוכן לשלם את החוב שהוא חייב להם. "מצפצף" עליהם, "מצפצף" על פסק-דינו של בית המשפט שקבע שהוא חייב, "מצפצף" על רשם ההוצאה לפועל שנאלץ כבר להוציא צו הבאה כנגדו.

מדובר בסוג כזה של חייב, שלא רק שלא מוכן להחזיר את הכסף שהוא גנב מהקורבנות שלו, או לא מוכן לשלם את הפיצוי בגין הנזק, שבית משפט קבע שהוא גרם להם ושהוא חייב לשלם. אלא מדובר בחייבים, אשר ריצו כבר מאסרים בדר"כ, הם כבר היו בדר"כ לא פעם בעבר בהליכי פשיטת רגל, והם אפילו לא מניחים לעצמם, שמישהו, בית משפט, משטרה, או כל אחד אחר, יצליח לגרום להם, לשלם את החובות שהם חייבים. מה לעשות עם החייבים האלה? לרחם עליהם? לשלול מהם רישיון נהיגה זה אכזרי מידי? באמת מר גדעון סער?

שימו לב גם לרטוריקה שהשתנתה בחוקים החדשים. חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, תשע"ח-2018, אשר החליף את פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם-1980, ואת ההוראות לעניין פירוק חברות בפקודת החברות [נוסח חדש], תשמ"ג-1983 – שימו לב לרטוריקה כבר בכותרת של החוק החדש – "שיקום כלכלי", כלומר מי שניסח את החוק ביקש לשים דגש על השיקום הכלכלי של החייב. בעצם, למה "חייב", לפי החוק החדש, הוא מוגדר כ"יחיד" (כניראה כדי לא לפגוע יתר על המידה ברגשותיו של אותו חייב מסכן, שהשאיר את נושיו עם חובות של כמה מיליונים טובים).

האם אפשר לשלוח פושט רגל, שלא מציית לנאמן שלו בפשיטת רגל, למאסר? לפי פקודת פשיטת הרגל הישנה, הדבר לא היה אמנם נפוץ, אך אפשרי (סעיף 179 לפקודת פשיטת הרגל שבוטלה – מאסר בשל אי-ציות). לעומת זאת, בחוק חדלות פירעון החדש, אין הוראה הקובעת מאסר בשל אי-ציות לנאמן (לגבי אי-ציות לשופט, נשארה כחלופה פקודת ביזיון בית משפט, וגם אותה עוד איזה ח"כ נמרץ עלול לבטל).

אני יודע שכ-85% מהחייבים, אלו לא נוכלים שמתחמקים מתשלום, אלא מדובר באנשים, שפשוט אין להם.

אנשים "נופלים בעסק" כל יום. זהו חלק משגרת החיים. זה סיכון בלתי נמנע הקיים בחברה קפיטליסטית, והסיכון הזה מתפרש לא רק על הלווים/חייבים, אלא גם על המלווים/נושים/זוכים. ועדיין, מטוטלת החקיקה במדינת ישראל בשנים האחרונות, נעה בבירור לטובת החייבים, תוך שהיא משאירה את הנושים מול שוקת שבורה.

גם ההפטר שהוכנס אל חוק ההוצאה לפועל, עוד ב-2015, הוא מיותר לדעתי. לא ברור לי מדוע צריך לתת לחייבים בהוצאה לפועל מתנה שכזאת. אדם המבקש לקבל הפטר מהחובות, עליו לפנות להליכי פשיטת הרגל, על כל מה שכרוך בכך.

אני יודע שיהיו הרבה עורכי דין, ולא רק עורכי דין, שלא יסכימו איתי, ויגידו לי שתיקוני החקיקה האחרונים (בין היתר המפורטים לעיל) – ביצעו את האיזון הראוי והנדרש, בין זכויות החייב לזכויות הנושה, אבל אני לא חייב להסכים עם הטענה הזאת.

היום אנשים מתלוננים על הבנק, שנתן להם הלוואה שהם ביקשו ממנו, ע"ס 100,000 ש"ח, בריבית של 15% לתקופה של 5 שנים. כלומר, הבנק נתן להם להשתמש ב-100,000 ש"ח מהכסף שלו, וכל מה שביקש בתמורה, זה בסך הכל 15,000 ש"ח, ואת הכל הם אמורים להחזיר בתשלומים חודשיים במשך 5 שנים. האם אתם יודעים, שרק לפני 200-100 שנים, איכר שהיה לוקח מטבע זהב אחד ממלווה בריבית, בסתיו, אמור היה להחזיר למלווה בריבית 2 מטבעות זהב, באביב (אחרי הקציר), כלומר מדובר בהלוואת "בלון" בריבית של 100% לתקופה של חצי שנה. ואנשים מתלוננים על הבנקים.

אני בהחלט מבין את מנהלי הבנקים. מילא הריבית, אבל לפחות תחזיר את הקרן, את מה שלקחת. הרי גם את הקרן הם לא רוצים להחזיר. סליחה, אבל כן, עם השנים, הגעתי למסקנה, שלרוב – חייב – זה חצי גנב.

נתקלתי בנתבע, אשר במסגרת הבר"ל, טען כי הבנק "פיתה אותו לקחת הלוואה". האמנם? מה זה בדיוק אומר, "הבנק פיתה אותך לקחת הלוואה"? מה, עמדה שם דוגמנית בביקיני עם שלט מחוץ לכניסה של הבנק, ופיתתה אותך להיכנס ולחתום על המסמכים?

במאה ה-16, ברוסיה, בתקופתו של איוואן האיום, חייב שלא הצליח להחזיר את החוב לנושה, היו זורקים אותו לבור חובות, שם התליין היה מצליף בו בשוט, והחייב היה צווח, והעוברים והשבים בכיכר, אם החייב יצעק מספיק חזק, אולי היו מרחמים עליו, ופדו את חובו באיזו פרוטה, כדי שיוציאו את אותו חייב אומלל מבור החובות. מן העבר השני של אירופה, באנגליה של המאה ה-16, בתקופת מלכותו של הנרי ה-8, על-פי הערכות שונות, נתלו באנגליה בגין שוטטות, בין 12 אלף ל-72 אלף מחוסרי בית. כלומר, באנגליה של הנרי ה-8, אם איבדת את הבית שלך, הפכת ל"הומלס" ואתה משוטט – הרי שעל-פי החוק – דינך מיתה.

בוודאי שאינני אומר שאנחנו צריכים לחזור אל אותם ימים מפחידים של המאה ה-16, אני מביא דוגמאות אלו לשם ההקצנה, כדי להראות שאנו לא חיים תחת החוקים הגרועים ביותר שיכולים להיות. זה לא נכון לבוא כל הזמן לקראת החייבים. אנשים צריכים ללמוד לחיות מן האמצעים העומדים לרשותם, אם אנחנו רוצים חברה בריאה ונורמלית. ובאופן כללי, אני דוגל בהשקפה, כי חוזים יש לקיים, וחובות יש לשלם. ואולם, חכמים בישראל כבר אמרו: עם אנשים הגונים – לא צריך חוזה. עם אנשים נוכלים – לא יעזור חוזה.